מדוע נבחרה הקפסולה כתרופה
קפסולות הן מעין מעיל לתרופה, ומטרת השימוש במוצרים אלו היא בוודאי לא רק לגרום לתרופה להיראות טוב יותר, אלא להקל על נטילתה, כדי להגיע לתוצאות הטובות ביותר.
התרופות שאנשים נוטלים כשהם חולים חייבות להתעכל ולהיספג דרך מערכת העיכול לזרם הדם ולפרק על ידי הכבד. אבל יש מספר לא מבוטל של תרופות אבקות, גרגיריות, נוזליות, פתיתים, או תרופות מרירות, מעצבנות או נדיפות, או קלות לפירוק על ידי רוק בפה, חלקן יכולות להיות בשאיפה בדרכי הנשימה, לייצר תופעות לוואי. לכן, הקפסולה של התרופה מגנה על הפה ועל מערכת העיכול, מקלה על הבליעה ומעניקה לתרופה את השפעתה הטובה ביותר.
תרופות עובדות בצורה הטובה ביותר, וחשוב גם להימנע מהשמדתן על ידי חומצת הקיבה של האדם, מכיוון שחלק מהתרופות צריכות להיות מומסות במעיים לצורך ספיגה, ולכן חומרים העשויים מחומרי ממברנה מיוחדים כמו ג'לטין, תאית, פוליסכרידים וכו', צריכים לעטוף סוגים שונים של תרופות, כגון אבקות ונוזלים.
בנוסף, לתרופות יש זמן מחצית חיים, שהוא הזמן שלוקח עד שהריכוז המרבי של תרופה בדם יורד בחצי. זמן מחצית החיים של תרופה משקף את קצב הפירוק (הפרשה, ביולוגית, אחסון וכו') של התרופה בגוף, ומראה את הקשר בין הזמן שהתרופה נמצאת בגוף לבין ריכוז הדם. לכן, זהו הבסיס העיקרי לקביעת המינון ותדירות המתן. תרופות בעלות מחצית חיים ארוכה יותר מופרשות בגוף באיטיות במרווחים ארוכים יותר, בעוד שתרופות בעלות מחצית חיים קצרים יותר מופרשות במהירות במרווחים קצרים יותר. עבור תרופות עם זמן מחצית חיים קצר, יש צורך במינון תכוף כדי לשמור על ריכוזן בדם.
כדי למנוע את הטרחה של מינון תכוף, משתמשים בכמוסה מיוחדת לעטיפת התרופה, הנקראת כמוסה מושהית. כמוסות בשחרור איטי גם נמנעות מהחסרונות של מינון תכוף של תכשירים גנריים, שעלולים לגרום לריכוזי דם יעילים גבוהים או נמוכים, ויש להם פחות תופעות לוואי רעילות מאשר תכשירים גנריים. כתוצאה מכך, תרופות רבות, כגון איבופרופן, אספירין וטיילנול, זמינות בפורמולציות של קפסולות בשחרור מורחב.




